אקריל אופטי, או בשמותיו המוכרים יותר פלקסיגלס, פרספקס, אקריליק נכנס למעגל המכירות בשנת 1933.
הזכוכית האקרילית בהשוואה על פני הזכוכית הרגילה:
היא יותר קלה ואינה מתנפצת כמו הזכוכית, שקיפותה האופטית והברק המיוחד נשמרת לעד.
חומר הגלם רך, גמיש ומתגבש ביתר קלות על ידי חימומו לטמפרטורה של מאה מעלות צלזיוס.
העיסוק בחומר הגלם היא עיסוק מסורבל ומסובך הדורש מיומנות ונסיון רב.
כדי להפיק ק"ג אחד של זכוכית אקרילית, צריך לזקק שני ק"ג של נפט!
הזכוכית האקרילית נמצאת במגוון מקומות והיא נכנסה לחיי היום יום בזכות שימושיה הרבים
ובגלל עליונותה של הזכוכית האקרילית על הזכוכית הרגילה במרחב גדול של תחומים.
הזכוכית האקרילית נמצאת בתא הטייס של מטוסים אזרחיים, ומשמשת חופה במטוסי קרב באקווריומים ענקיים.
מהזכוכית האקרילית מייצרים דיסקים של DVD, CD ROM .
בשנות ה- 60 וה- 70 יוצרו רהיטים העשויים מהזכוכית האקרילית כדי להעניק למוצרים
דמיון למראה רהיטים ב"עידן החלל".
* * * FOR GOOD Saving the moment * * *
FOR GOOD שבירת הכוס בחתונה - מן המקורות
שבירת כוס בחתונה יהודית הינו מנהג עתיק יומין. על פי רוב, שבירת הכוס על ידי החתן היא שיאו של הטקס.
אין שום הנחיה שאומרת איזה כוס צריך לשבור, אך נהוג לשבור כוס רגילה, לא דקה מידי - שהשברים לא יכנסו לרגל ולא עבה מידי כדי שלא תישבר הרגל... (-:
על פי המקורות הראשונים, טעמי המנהג, קשורים בהמעטת השמחה בחתונה וברצון לשמור על החתן והכלה מפני עין הרע, שדים ומזיקים. לאחר מכן, הנימוק שהתקבל והתמסד בעצם עד ימינו אלה, הוא לזכר חורבן בית המקדש – כשלצד זה גם נימוק לכך, שחתן וכלה מתחילים בטקס החתונה את צעדם הראשון בבניית ביתם ומזכירים בשבירת הכוס את חורבן בית המקדש, כתוצאה משנאת חינם אשר הביא לפירוד וגלות. כלומר, להזכיר לנו גם את חורבן ביתו של היחיד בישראל ומתוך כך לחזק את יסודות בנין הבית שיושתת על אהבה שלום ורעות.
בתלמוד הבבלי מתואר מעשה של תלמידי חכמים אשר שברו כוסות יקרות בחתונת בניהם כדי להמעיט בשמחת החתונה - כלומר, אין לשמוח שמחה מלאה ללא גבול מבלי לערב בה קורטוב של עצבות, כל זאת בבחינת "מברך על הטובה מעין הרעה".
שמירה ממזיקים - בימי קדם היה נהוג לשבור כלי על מנת לגרש מזיקים שעלולים לפגוע בזוג הנישא.
שברי הכוס מפחידים את המזיקים וגורמים להם לחשוב שקיים עצב במאורע.
מנהג שבירת כוס בחתונה - מן המקורות:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ל ע"ב – לא ע"א, מתורגם
מר, בנו של רבינא, עשה חתונה לבנו. ראה את החכמים שהם מתבדחים הרבה, הביא כוס יקרה השוה ארבע מאות זוזים ושבר לפניהם, ונעצבו.
רב אשי עשה חתונה לבנו. ראה את החכמים שהם מתבדחים הרבה, הביא כוס של זכוכית לבנה ושבר לפניהם, ונעצבו.
אמרו חכמים לרב המנונא הקטן בחתונתו של מר, בנו של רבינא: ישיר לנו מר. אמר להם: "אוי לנו שנמות, אוי לנו שנמות". אמרו לו: ומה נענה אנחנו אחריך? אמר להם: "הרי התורה והרי המצוה שיגנו עלינו".
אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר-יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" (תהילים קכו, 2). אימתי? בזמן ש"יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה" (שם). אמרו עליו על ריש לקיש שמימיו לא מילא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה.
מחזור ויטרי [אשכנז מאה 13] סימן תע
ואם בא לארוס ולכנוס בבת אחת אפילו קידש על ידי שליח יחזור ויקדש. ועל מעשה עצמו תאמר ברכת אירוסין וישתה. ויקדש לה. והשאר ישפוך. וימזוג בו עוד ויברך עליו ז' ברכות. ישתה. וישקה. וישפוך. ומטיח הכוס של זכוכית בכותל ושוברו. משום דכת' בכל עצב יהיה מותר. ועוד כת' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. במקום גילה שם תהא רעדה. וזורקין עליהם חטים לסימן ברכה. פרו ורבו בהצלחת כל טוב. וחלב חטים ישביעך. ומה שנהגו לתת אפר בראש חתנים. שנאמר אם אשכחך ירושלם כו'. אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. וזהו שכת' לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר: ומושיבין אותם בכילה ומשוררים לפניהם קול ששון וקול שמחה:
ספר כלבו (מאה 14, ר' אהרן ב"ר יעקב הכהן מנרבונה, בפרובנס) סימן סב , הלכות ט' באב
צריך אדם לזכור בכל שמחותיו אבלות ירושלים שנאמר (תהלים קלז, ה) אם אשכחך ירושלים וכו' על ראש שמחתי ואמרו ז"ל זה אפר מקלה שעל ראשי חתנים שנותנין אותו במקום הנחת תפלין שנאמר (ישעיה סא, ג) לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר ותפלין נקראו פאר שנאמר (יחזקאל כד, יז) פארך חבוש עליך, והבטיח הקב"ה שישיב לנו פאר תחת האפר שהיו נותנין בראש בזמן חורבנה, ויש מקום נמנעו שלא לתת אפר מקלה בראשי חתנים מפני שאין העם מוחזקים כלל בהנחת תפלין ולא יהיה בהם האפר תחת פאר ויחוששו גם כן שמא לא יהיה גם כן פאר תחת אפר ונהגו לעשות זכרון אחר במקומו שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה ועל זה פשט המנהג לשבר הכוס אחר שבע ברכות
ספר מהרי"ל (ר' משה בן יעקב מולין, גרמניה מאה 14), מנהגים הלכות נישואין
(ג)…ומזומנים שני כוסות אחד לברכת אירוסין ואחד לברכת נישואין. לבתולה נוטלין צנצנת שפיה צר לומר עדיין בתולה היא.
[ד] לאלמן ולאלמנה עושין הברכה בחמישי בשבת בחצר בה"כ אצל פתח בה"כ. והיו נוטלין מקידה של חרס פתוחה שקורין קרויז לומר פתחה פתוח. גם לא יקח צלוחית פתוחה שמא יעבור אדם אח"כ ורואה שברי הכלי וסובר שהיה צנצנת והיתה בתולה, ולאחר זמן יעיד כך עליה ואולי יבא לידי תקלה. ואומרים תחינה. אך אם הוא בחור והיא אלמנה או אלמן נשא בתולה יש להן כל דין בחור ובתולה. אך לאלמנה הברכה בחצר בה"כ ובמקידה דחרס.
(ה)…כשגמר הברכה נתן לחתן לשתות ואח"כ לכלה. והרב החזיק בידו הכוס, ואח"כ נתן את הכוס ביד החתן והפך החתן את פניו לאחוריו ועמד נגד צפון וזרק את הכוס אל הכותל לישבר. ומיד ממהרין עם החתן דרך שמחה להכניסו לבית חתונה קודם הכלה.
של"ה (בשם הרקנאטי לפרשת שופטים): "דע"כ תקנו לשבור את הכוס בשעת החופה כדי לתת למדת הדין חלקה כי מי שעולה למעלה ולגדולה אז מתגרה בו השטן ועולה ומקטרג. וזה מאמר רבותינו ז"ל, ליכא כתובה דלא רמי בה תגרא ועל ידי כך ועולתה קפצה פיה".
שו"ת יביע אומר חלק ד - אה"ע סימן ט, ב-ג
אכן אחר העיון נראה לי דדוקא זכוכית יש לשבר, כההיא דזוגיתא חיורתא, שכ' התוס' שמכאן נהגו לשבר זכוכית בנישואין, ומשמע דוקא זכוכית. ועוד שמצאתי להמהרי"ט בס' צפנת פענח (פר' דברים דקצ"ו ע"ג) שכ' וזה לשונו, עכשיו נהגו לשבר כוס זכוכית של ברכת אירוסין, משום עגמת נפש זכר לחרבן, ורומזים בתקוה שכשם שזכוכית שנשברה יש לה תקנה, ונוטלין כוס שלם ומברכין ברכות נישואין, לומר שעתיד הקב"ה לשוש עלינו לטובה, וכמו שכתוב "וארשתיך לי" וכו'… ומה כלי זכוכית ע"י שנעשה בנפיחה מרוח בשר ודם אם נשבר יש לו רפואה, אדם העשוי בנפיחה של הקב"ה, שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים", על אחת כמה וכמה…
ג. והן עתה אחסור דרי, הן רבים עתה עם הארץ, שבעת ששוברים הכוס כל הקרואים ממלאים פיהם שחוק בקריאות מזל - טוב, והחתן עצמו שעושה זאת בגבורה, לסיים בזה את טכס הנישואין, ממלא פיו שחוק (על כחו כי רב). והפכו כוונת המנהג היפה הזה שנועד לשם עגמת נפש על חורבן בית קדשינו ותפארתינו, ולהעלות את ירושלים על ראש שמחתינו, למנהג תפל של שחוק וקלות ראש… גם בשו"ת משפטי עוזיאל (חאה"ע סי' פט ס"ג), הסכים להרה"ג השואל במה שעורר במנהג זה של שבירת הכוס בנישואין, שנהפך בעוה"ר למין התהדרות של גבורה, שהחתן דורך בכח על הכוס ומשברו לרסיסים, וכל הקרואים ממלאים פיהם שחוק ואומרים סימן טוב. והוא היפך כוונת התקנה. ומוטב היה לבטל המנהג לגמרי, מלשנות דמותו בצורה כזאת שנפש היפה סולדת הימנו אלא שמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות סה:)… והנה לבטל כליל מנהג שבירת הכוס בעת הנישואין, אינו נכון בעיני. הואיל ועכ"פ יסודתו בהררי קודש… ולפי עניות דעתי אפשר לתקן הדבר, ולהחזיר עטרה ליושנה בכל אתר ואתר, ע"י שהרב המסדר קידושין, יתן הוראה לחתן לפני שברו הכוס שיאמר אחריו בקול רם: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. (וכמו שעושים לפני עריכת ברית מילה שאבי הבן אומר זאת בקול רם). ואז לאט לאט יבינו הקהל הרקע לשבירת הכוס, ולא יעשו מזה מהתלה חוכא ואטלולא, והכל על מקומו יבא בשלום. וכן ראיתי בספר בית עובד, כי מה שנהגו העם לומר בסימן - טוב כשמשברין הכוס, טעות הוא בידם, כי שבירת הכוס זכר לחרבן. ולכן טוב שיאמר החתן: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. |